אך האופנה האמיתית היא הבגדים, לפחות הבסיס שלה.
אופנת נשים לעומת זאת היא נישה אחרת לגמרי ונפרדת מכל אופנה כלשהי ובכלל, כל הקשור לנשים נמצא בנישה נפרדת.
אנחנו אוהבות הכל שונה יותר, טוב יותר, יקר יותר, צבעוני יותר ורצוי כמה שיותר מתוצרת חוץ וראו לדוגמא את היסטריית M&H ומלחמת הביגוד שהיתה שם, הרי זה לא אנושי לצאת פצועה ומעוכה ממסע קניות שלא לדבר על התור העצום שהיה שם עבור מכנס ג'ינס ב-100 ש"ח.
נכון שאנחנו מגזימות לפעמים, אבל בגלל ההגזמה הזו יש לנו ליין נפרד משלנו לא רק בביגוד, אלא בשאר מוצרים וגם לכל מה שקשור אלינו, הנשים, מתייחסים באופן שונה עדין יותר, רגיש יותר וכן, משווק יותר.
אופנת נשים היא עולם אחר לגמרי, החל ממידות קטנות מאד (לוצ'י ושאר חבריו) ועד למידות גדולות במיוחד (עונות, ML ועוד) אנחנו שולטות בכל תחום ואיזור, כיום המודעות למידות נורמליות בין 40 ל-44 נמצאות יותר ויותר ברשתות הגדולות כשהן מכניסות מודעות פחות אנורקסית לשוק. המעצבים הבינו שרזה זה אמנם יפה, אבל זה לא הכי נפוץ ונשים במידות נורמליות הן צרכניות גדולות יותר והמחירים בהחלט בהתאם.
מה שהמעצבים לא הבינו זה שהמצב הכלכלי הכללי של המשפחות הוא לא מזהיר במיוחד ועל כן יש להוריד מעט את המחירים או לפחות להפוך אותם ליותר נורמליים וכך אופנת נשים תקבל תאוצה גדולה יותר.
אין ספק שהאופנה התקדמה בשנים האחרונות באופן שיא, הכל הפך להיות יותר הייטקי, יותר מודרני וישנם רגעים בהם אנחנו מתגעגעים או מתגעגעות לאופנה הרכה והצבעונית יותר. פחות קשיחות, פחות קשות להשגה, יותר פתיחות ויותר יחס.
אופנת נשים היא בדיוק כמונו, הנשים, מגוונות, רכות ותמיד מחדשות, כמובן שבדיוק כמונו יש את האקסטרים מכל צד, את הקיצון באופנה מתפרעת ולחלופין אופנה שמרנית במיוחד.
אפשר למצוא מדי חצי שנה, אביב וסתיו בדרך כלל, אופנה מתחלפת אותה ניתן בעיקר לראות בתצוגות האופנה בפריז, מילנו, לונדון וניו יורק כמובן. כמה שבועות אחרי תצוגות האופנה הללו, הבגדים עצמם (חלק קטן מהם) מגיעים לישראל, אבל כמובן שרק עשירי העם יוכלו לרכוש בגדים אלו בעשרות אלפי שקלים.
מצד שני, אף אחד לא אמר שבשוק אי אפשר למצוא אופנת נשים, ולעיתים אפילו יותר ססגונית ומעניינת, רק צריך לדעת איך לשלב בין פריטי הלבוש.
